מוכנים לעבוד עם הסרגל?

"זה גדול עליי", הוא אומר לי.

"יונתן צודק, אני לא רואה איך אנחנו משנים את זה", אילנית מצטרפת לדבריו.

 

הם צודקים.

פעמים רבות בחיינו הבוגרים אנחנו עומדים מול הצורך בשינויים גדולים: בחינוך ילדינו, בזוגיות, במקום העבודה או המגורים, בתזונה או בהרגלים אחרים בחיינו. וזה נראה גדול עלינו, באמת. אנחנו לא יודעים מהיכן להתחיל, איך לפרום את הקשר, איך להתמודד עם ההר שקוראים לו "החיים שלנו".

וההר אמיתי, הוא חי וקיים. לנסות להקטין אותו או להשוות אותו ל'הרים' של אחרים מתגלה פעמים רבות כניסיון עקר. זה ההר שלנו, ואנחנו מזיעים ומתנשפים בדרכנו לנסות ולטפס עליו.

 

אז מה כן? איך נוכל לשנות, איך נוכל לתקן את חיינו ולהביא אותם להיות החיים שרצינו?

התשובה נמצאת בסרגל, הסרגל הפשוט הזה מפלסטיק, שיש לכל אחד מאיתנו בבית.

 

כאשר אנחנו מתבוננים על שינויים נדרשים בחיינו, אנחנו תופסים אותם כמקשה אחת, כקילומטרים רבים של אוקיינוס שעלינו לחצות. התחושה היא אותנטית, חזקה ובעלת השפעה על רגשותינו ועל תחושת המסוגלות שלנו.

אך מה יקרה אם נהיה מוכנים לבחון את הבעיה לא כנמדדת בקילומטרים אלא כזו שמורכבת מסנטימטרים קטנים, כמו אלו של הסרגל במגרה הביתית שלנו?

מה יקרה אם נפרק אותו לגורמים קטנטנים, לצעדים מעשיים ויום-יומיים, שלהם אנחנו מסוגלים, שאותם אנחנו יכולים להטמיע בחיינו? איך אז נרגיש מול ההר? כמה גבוה הוא יהיה אז?

 

אז מה אומרים, מוכנים להתחיל ולעבוד עם הסרגל?

אהבת? אפשר לשתף!

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest
נעמה אנסבכר לומדים אהבה

אז מה "החוזה" שלכם?

"בעלי אוהב אותי כשאני חזקה. כשאני מתפקדת ושמחה. אם אני במצב אחר, הוא 'נעלם', לא מבין איך לתמוך איך לחזק, הוא לא שם", כרמל אומרת

קראו עוד »

חשיבות הסליחה

כמה כאב ישב על הספה מולי אתמול בערב. כמה ריחוק, עלבון ופירוד היה בין מיכל לאורי כשהם ישבו פה ולא ידעו כיצד לצאת ממנו ולשאוף

קראו עוד »

השאר תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WhatsApp chat
דילוג לתוכן