"במריבות שלנו, זה עולה מידי פעם", יעל מספרת לי.
"הכל מתחמם, משפטים כואבים נזרקים לאוויר ואז זה פשוט יוצא מתוכי: 'אז אולי נתגרש", היא ממשיכה ומתארת. "ויואב, הוא לפעמים ממשיך אותי ואומר משהו כמו: "סבבה, אז נתגרש".
האמת, זה קורה לרבים וטובים.
המריבות מגיעות לגבהים חדשים, התסכול עולה על גדותיו והנפש כבר צרה מלהכיל את הכאב, האכזבה, העלבון. ואז הן צפות להן, המילים הללו: 'פרידה', 'גירושים', 'אז פשוט די'.
זה טבעי. הכאב הוא גדול ואמיתי. סימני השאלה צפים ומערערים. האמונה שהכל יסתדר נסדקת, והאמון הולך בעקבותיה.
אבל.
אנא מכם. אל תתנו למילה 'גירושים' לצוץ לה פתאום, בזמן מריבות. אל תתנו לה לעלות לה ככה סתם ולהיזרק לחלל החדר.
אתם שוקלים לסיים את חיי הנישואים? – בטוחה שיש לכם סיבה טובה. שבו ודברו על זה ברצינות. לבד או עם איש מקצוע. לפעמים נישואים באמת צריכים להסתיים.
אתם לא באמת שוקלים זאת, אך כאב המריבה מביא אתכם לאמירות כאלה מתוך תסכול או ניסיון להשיג עמדת כוח? – עצרו. למילה הזו יש המון כח. היא לא עוד מילה בשפה העברית. מאחוריה עומד עולם שנשבר.
כאשר אנחנו מעלים את המילה הזו בקונפליקטים שלנו, היא מתחילה לצבור תאוצה. בתחילה היא נזרקת מתוך כאב, אך אין מאחוריה כוונה ממשית. כשהיא נפלטה לאוויר לראשונה, נבהלנו מאוד ונסוגנו אחורה. אך מפעם לפעם, היא מתחילה לקבל ממשות, חיים משל עצמה. היא מתחילה לחלחל לתוכנו ולתוך הנישואין שלנו ומערערת את היסודות, זורעת את הספק.
עשו לעצמכם כלל ברזל: המילה 'גירושים' היא לא עוד מילה.
תנהלו אותה, ולא היא אתכם.
