
בואו נחפש אחר האושר, בפירורים
חג השבועות. כולם היו עולים, מחויכים ושמחים, בבגדיהם היפים ועם ילדיהם המחונכים לבית המקדש, נושאים בטנא את הפירות הראשונים שגדלו על עציהם. אולי אם היינו מקשיבים לעומק, בתוך כל ההתרגשות והשמחה מסביב, היינו שומעים קול שקט שמסתכל על הפירות ששכני או שכנתי הביאו ושואל בכאב:

