בואו נוסיף אור

יש בה משהו אחר מכל מה שהכרנו עד שהגענו אליה.

קורים בה דברים שלא התכוננו אליהם.

זוגיות.

 

חלמנו עליה מגיל צעיר, קראנו ספרים וראינו סרטים שמתארים אותה.

ראינו מולנו זוגות טובים יותר ופחות, והמוח קלט ולמד.

ועדיין.

שום דבר לא באמת הכין אותנו למערכת היחסים הכל-כך מורכבת הזו.

שבה אנחנו מגלים ומסתתרים, נחשפים ומתחפשים.

שום דבר לא באמת הכין אותנו למקום בו אנחנו אוהבים עד הקצה,

אבל לפעמים קצת שונאים.

למקום שבו הכי טוב שבי יוצא החוצה ומאיר את העולם,

ולפעמים אפלה יוצאת ממני ואני לא מזהה את עצמי.

כעס לא מוכר, עלבון שורף או אכזבה צורבת, שכמותם לא חשנו אף-פעם,

עוטפים אותנו ואנחנו טובעים בהם.

 

למה?

כי מעולם לא היינו במערכת יחסים כל-כך אינטימית, נוגעת וחשופה.

כזו שהתמסרנו אליה, גוף ונפש, והיא הפכה לציר חיינו, ציר נפשנו.

אז הכל יותר מצמיח, יותר אוהב, יותר מחזק.

וגם יותר רגיש, יותר חשוף, יותר כואב.

 

מילים אלו לא מנסות להסביר ולהבין, ולו לרגע, מהיכן פעל באכזריות אמיר רז.

איך צמח החושך הגדול שהביא אותו לפגוע בדיאנה.

הן מנסות להסביר אותנו לעצמנו.

את הכוחות שצפים בנו בתוך הזוגיות, האור והחושך.

הן נכתבו לזכרה של דיאנה ורבות כמוה,

שברגע של אפילה נוראה בזוגיות, נכבה בהן האור.

ומסביב החושך גדל.

 

מי ייתן ונוסיף אור ועוד אור.

תמיד.

אהבת? אפשר לשתף!

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest

לכתחילה אריבער

הם יושבים מולי, לא מאמינים שאפשר עוד לשנות. המרחק רב מידי, הכאב גדול מידי. זהו לא סיפור על זוג ספציפי, זהו סיפורם של זוגות רבים.

קראו עוד »

קונטקסט המריבה

"אוקי, נעמה. הבנו אותך", מספרים אייל ואורטל. "אנחנו רוצים לפתור את הדברים, אז העמקנו וחיפשנו את הנושא האמתי למריבה ומיפינו יחד את השותפים למריבה, ועדיין

קראו עוד »

השאר תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WhatsApp chat
דילוג לתוכן