תמר ומאור מתיישבים מולי ומספרים על מערכת יחסים טובה ואיכותית, על חברות טובה ו… על תסכול עמוק שהתקשו לשים עליו את האצבע.
"אני אוהבת את מאור, הוא חבר טוב", פתחה תמר, "אבל לפעמים נדמה לי שהוא פשוט לא רואה אותי. הוא חוזר הביתה, אומר שלום חטוף ומתיישב מול הטלוויזיה".
"תמר, מה הרגשת כשראית את מאור צופה בטלוויזיה ולא יושב איתך?", שאלתי.
"דחויה, לא מושכת", ענתה. "ואיך הגבת לרגשות האלה?", המשכתי. "אני מתרחקת ממאור, מסתגרת".
"מאור, איך הרגשת כשתמר התרחקה?", "היא לא רוצה בחברתי, אז אני תופס מרחק".
כמו רבים מאתנו, גם תמר ומאור נפלו למעגל "התנהגות-רגש". זהו מעגל בו אחד מבני הזוג עושה מעשה, האחר מפרש את המעשה והפרשנות מעלה אצלו רגש. אם נחזור למאור ותמר: מאור נכנס ויושב מול הטלוויזיה. תמר מפרשת את ההתנהגות כחוסר אכפתיות ואוטומטית צף בה רגש של עלבון. עכשיו מגיע תורה: בגלל העלבון היא מתרחקת ממאור והוא מפרש את ההתנהגות שלה באופן שלילי ומגיב בכעס והתרחקות. והגלגל ממשיך – תמר רואה שהוא מתרחק ומגיבה בהתרחקות מצידה, וכך בסיום הערב מצאנו את עצמנו ישנים גב אל גב.
אז איך הכל התחיל? – בפרשנות. בכל אחד מאתנו יש מנגנון פרשנות פרטי שקובע את האופן שבו הוא מבין את המציאות ומגיב אליה. פעמים רבות אנו לא מודעים או בודקים אותו ולכן נופלים פעם אחר פעם להתנהגות שאינה מיטיבה עמנו.
אז מה יוצר את מנגנון הפרשנות? חכו לטור הבא.
