באמצע המפגש איתי ונועה נראים מבולבלים.
"זהו?!", שואלת נועה. "זה כל מה שצריך? איזה הסכם קטן על מריבה כל כך גדולה?". איתי מקשיב ופתאום צוחק בהקלה. "אני מעולה בדילים", הוא אומר, "קטן עלינו".
לכל אחד מאתנו יש 'סיפור' שמנהל אותו: הרגלים, אידאולוגיות או האופן שבו הוא רוצה להיראות בעיני עצמו ובעיני החברה. עם הסיפור הזה אנו חיים והוא מעצב את ההתנהגויות והבחירות שאנחנו עושים מידי רגע. לעיתים קרובות מריבות נוצרות כי הדפוסים שלנו מתנגשים ונראה שהם לא יכולים לחיות יחד בבית אחד. אנחנו רוצים שהאחר ישתנה, שיבין סוף-סוף איך "נכון לחיות".
ספוילר: הוא כנראה לא יבין. אנחנו יכולים להעביר חיים שלמים בתקוות שווא.
אז מה עושים? לא מנסים לשנות אישיות, משנים דילים.
דילים הם הסכמים קטנים על נושאים שנמצאים בקונפליקט בין בני זוג. הם מתאימים למריבות קטנות ומרגיזות כמו האחריות על הכביסות, וכן למריבות על נושאים משמעותיים יותר, כגון הקשר עם ההורים שלו. אנחנו לא מנסים להגיע להסכמה על השאלה "מי צודק?", אלא להסכמה על השאלה "איך מתנהלים?".
אז איך עושים את זה?
- ספציפיות: דיל טוב לא מנוסח בהצהרות כלליות כמו "אני אשתדל לא לאחר", אלא יורד לפרטים הקטנים: כמה זמן את צריכה כדי להיות מוכנה? מי אחראי על אריזת החפצים? מי מארגן את הכיסאות הרכב?
- יצירתיות: דיל מוצלח לא כולא את עצמו בקירות המריבה. אם אנחנו רבים על נושא האיחורים, ההסכם שלנו יכול להיות: "אני מבטיחה לא לכעוס על האיחורים אם אתה תיקח אחריות על הספונג'ה השבועית בבית". אל תחשבו צר, תחשבו יצירתי.
- שוויוניות: וותרו עליה. הסכם נכון הוא לא בהכרח כזה שכל אחד מתאמץ בו 50%. לעיתים צד אחד יתאמץ יותר כי נושא המריבה הוא דבר שיחסית קל לו ואילו במריבה אחרת הוא יבקש מבן הזוג שהפעם הוא ייקח על עצמו על המאמץ. כל עוד בדרך כלל הזוגיות שלכם מתאפיינת באיזון, אל תחששו מהסכמים לא שוויוניים.
- גמישות: אמנם קבענו דיל, אבל אנחנו בני אדם שעוברים שינויים. כאשר יש צורך נקודתי או עקרוני, אנחנו מבצעים שינוי בהסכם המשותף.
אז יאללה, לכו לסגור דילים.
