זיכרון ועצמאות.
מיכל וירון נשואים כ-15 שנה. לאחר תקופת טיפול זוגי של חודשים ארוכים, מיכל הרימה ידיים. "הוא איש טוב, אבל הוא לא משתנה, לא מצליח להבין מה החלק שלו בעניין ולהשתנות. ניסינו הכל, אני לא יכולה יותר. אני אמנם לא אתגרש עד שהילדים יגדלו, אבל לא מגיע לי לחיות חיים עצובים ומלאי מתח, אני בוחרת לשמוח. בואי נבנה תכנית".
מיכל בחרה בעצמאות, עצמאות רגשית. היא החליטה שלא לתת לעצב בנישואים שלה להחליט עבורה ולנתב את חייה. היא בחרה לעצב זיכרון חדש.
זיכרון ועצמאות. שתי המילים הגדולות הללו, שמלוות אותנו השבוע, לא סתם נכרכו יחד. חוויית העצמאות האישית (כמו גם הלאומית) קשורה קשר הדוק לחוויית הזיכרון שאני בוחרת לעצב לעצמי. זיכרון הוא לא גזירת גורל. האופן בו אני אסתכל לאחור על חיי תלוי אך ורק באדם אחד: אני.
אני זו שבוחרת איך להסתכל על החוויות בחיי. אני זו שבוחרת באילו מילים לתאר אותן. אני זו שיכולה לבחור להסתכל אחור ולבנות זיכרון חיים שמשרת אותי, שמעניק לי אוויר. אותו סיפור חיים יכול להיות מסופר ביותר מדרך אחת. אני אחראית על זיכרון העבר שיספר את חיי, ואני היא שאחראית על זיכרון העתיד שיספר את סיפורי.
מיכל בחרה לעצב את זיכרון עתידה. היא בחרה בחירה קשה: להישאר בנישואים לא מספקים ולהעניק לעצמה עולם חוויות שיעניק לחייה את מה שברצונה לקבל. היא בוחרת לעצב זיכרון. היא בוחרת לצאת לעצמאות.
זיכרון ועצמאות. שתי מילים עוצמתיות.
מה הסיפור שלך בתוכן?
