מרץ 2017. זוג צעיר נכנס לחדר ומשדר אהבה, אופטימיות ושמחה. הם מתחתנים עוד רגע ובאו לפגישת הכנה לנישואין. הם ישובים צמודים על הספה מולי, מחייכים ומחכים בהתרגשות ליום הגדול.
ספטמבר 2017. החתונה היפה הייתה לא מזמן, אבל הפנים שלהם עצובות. הם מתיישבים בשקט על הספה, כל אחד בצד אחר, ולא מביטים זה בזה. לא יודעים מה לומר ואיך לתאר את שעובר עליהם.
"היא לא מקבלת אותי. רוצה שאשתנה ואהפוך למודל שעליו חלמה. כל יום מעירה לי ואומרת שאני לא מגשים שום חלום, מזכירה לי שזה מה שההורים שלה אמרו עליי. אני אוהב אותה, אבל רוצה להיות אני".
אני מסתכלת עליה ורואה כמה קשה לה לשמוע את הדברים. היא שותקת לרגע קצר ומתארת את הכאב שלה: "חשבת פעם כמה קשה לי לראות אותך עם המשפחה שלי? כולם מדברים מסביב לשולחן ואתה שותק. כולם צוחקים ואתה רציני, כולם יודעים מה נכון לעשות ואתה לא משתלב. אם רק היית….". היא נשברת, ובוכה.
בתחילת הנישואין, רובנו מתחתנים עם חלום. אנחנו רוצים לחשוב שהזוגיות תיתן לנו את כל מה שהיה חסר, תרפא את כל הכאבים. אנחנו נוטים לראות רק את הצדדים החיוביים בבן/בת הזוג, מעלימים עין מהפגמים, מוכנים לוותר ולהתגמש. זו התקופה שבה אנחנו פוגשים את הפרפרים בבטן, את האהבה בעיניים. כמעט כל הסרטים ההוליוודיים מציגים לנו את התקופה היפה הזו, את שלב "הקוצ'י מוצ'י".
תקופה זו היא רק ההתחלה. אחריה מגיעים שלב מורכב יותר, שלב "מאבק הכוחות", בו נבנית בפועל הזוגיות והחוקיות הפנימית בה, בו אנחנו מודעים יותר לפגמים של בן/בת הזוג ולפגמים של עצמנו. אנחנו מגלים שאנחנו רבים בלי-סוף, על דברים קטנים וגדולים, ובמריבות מבצבץ לו הספק: "אולי לא התחתנתי נכון?", וכזוג צעיר שרוצה להראות חזות אוהבת ובטוחה, אנחנו מסתירים את הקשיים.
זה עלול להפחיד, אבל בהוליווד לא סיפרו לנו את הסוד: השלב המורכב הזה, שלב הכאפה, שבו אנו רואים באמת את בן הזוג, הוא שלב הכרחי שמעיד שהקשר בוגר ובשל יותר. זהו השלב שבו אנחנו יכולים לבנות דבר עצום שיגשים את חלומותינו, ירפא את הצלקות ויהיה המקום בו נוכל להיות אנחנו, בלי הצגות ובלי שקרים.
זה לא יהיה קל, אבל שם תמצאו את מה שחיפשתם כל השנים.
