"מה תעדיף, להיות אוהב או נאהב?
כולנו רוצים להיות נאהבים, אנחנו מעדיפים להיות מחובקים מאשר לחבק, בעיקר כי אחד הדחפים העיקריים שמניעים אותנו לזוגיות זה הצורך במקום בעולם.
אלא שכמעט כולנו, מתישהו בחיים, היינו נאהבים על ידי אנשים שלא אהבנו בחזרה.
זה יחסית שכיח, להיות נאהב.
אבל האם כשאדם חשק בכם ולכם לא היה בו עניין – הרגשתם נאהבים?
התשובה לזה טומנת בחובה תובנה חשובה.
כי למעשה – אנחנו מרגישים נאהבים רק אם אנחנו אוהבים את האדם האוהב בחזרה.
כלומר – האפשרות להיות נאהב מחוברת קשר עמוק ליכולת לאהוב".
(הסופר אסיף אלקיים)
בטור הקודם נזכרנו כי אנחנו לא נשואים "למוצר", לא יוצאים לדייט עם "מפרט טכני". גילינו שוב שהבחירה להינשא היא הבחירה במכלול, היא הבחירה באדם. היא הבחירה לאהוב כי ככה, כמו שילדים אומרים.
פה מילים קסומות אלה של אסיף, חושפות לנו טפח חשוב נוסף על סודה של האהבה ועל כוחה של תחושת הנאהבות. הן קשורות זו בזו, הן אחוזות אחת בשנייה. כאשר אנחנו אוהבים את האדם שאתנו, לא את תכונותיו, יכולותיו, מידותיו, אלא אותו עצמו – אנחנו מרוויחים גם את היכולת לחוש נאהבים. אנחנו חווים את ההשפעה המופלאה של התחושה שמישהו מקבל אותנו, רוצה בנו. זו התחושה שחווינו כתינוקות רכים וכילדים צעירים ואנחנו מתגעגעים אליה וזקוקים לה. תחושת הביטחון הזו היא הבסיס להתפתחותנו כתינוקות, והיא כוח מניע עבורנו, כמבוגרים.
לעולם לא נרגיש באמת נאהבים,
אם לא נבחר באמת לאהוב.
אז האם בחרת לאהוב?
