בואו נכאב יחד

“הוא לא רואה את הכאב שלי”, מספרת לי רחלי את סיפורה. “הכאב חשוף וברור, אבל קובי לא מבין מה אני רוצה ממנו, אומר שזה לא קשור אליו”, היא ממשיכה ומספרת ודמעות של עצב בעיניה.

 

הפעם אלו לא זוג שהגיע אליי לקליניקה, אלא אלו רחל ויעקב ש0את סיפורם פרשה בפנינו הפרשה.

רחל מפנה את כאב עקרותה אל יעקב (“הבה לי בנים ואם אין מתה אנוכי”) ומדגישה שקיומה בעולם תלוי ועומד במילוי מימושה כאם, ויעקב כועס ועונה לה תשובה רציונלית ונכונה עובדתית: “התחת אלוקים אני אשר מנע ממך פרי בטן”, ובמילים שלנו: מה את רוצה ממני? אני לא אשם, קחי את העצב שלך למי שאחראי עליו. חז”ל מגיבים לסיפור באומרם “כך עונים את המעוקות?!” ומלמדים אותנו שיעור גדול בזוגיות ובהבנת נפש האדם.

 

כאב לא חייב למצוא אשמים, הוא חייב להיראות.

פעמים רבות כאשר בן/בת זוגנו מפנים כאב לעברנו, אנחנו מפרשים אותו אוטומטית כהטחת אשמה, כהצבעה על טעות שעשינו. מפה ועד לתגובת התגוננות, התקפה או התעלמות – הדרך קצרה. אנחנו לא אוהבים להרגיש אשמים ולא רוצים שיציבו אותנו על דוכן הנאשמים, בוודאי כאשר אנחנו לא רואים סיבה. אז אנחנו הודפים את הכאב: בהסבר עובדתי המרחיק מאתנו את האשמה, בשתיקה שמאפשרת לנו להתרחק מהכאב או בכל דרך אחרת שתייצר חיץ בינינו ובינו.

 

אך בואו וננסה לזכור, הבעת כאב היא בקשה, לפני כל דבר אחר.

היא בקשה שהכאב שלי ייראה, יישמע, יקבל מקום בעולם. היא רצון שיראו אותי.

 

אז בואו וננסה.

בואו נראה ונקשיב.

בואו ונכאב יחד.

 

 

אהבת? אפשר לשתף!

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest

אז מה הלמה שלכם?

“אני יודעת למה הוא מתנהג ככה. זה פרופיל מדויק של ההתנהגות של אמא שלו – עוקצנות, ציניות וקור”, מתארת נעמי את התנהגותו של אורן. “העובדה

קראו עוד »

לכתחילה אריבער

הם יושבים מולי, לא מאמינים שאפשר עוד לשנות. המרחק רב מידי, הכאב גדול מידי. זהו לא סיפור על זוג ספציפי, זהו סיפורם של זוגות רבים.

קראו עוד »
נעמה אנסבכר לומדים אהבה

מי מפחד ממריבות?

מי מפחד ממריבות?   הם ישבו מולי. זוג צעיר, נשוי פחות משנה ובעיניהם מבט מודאג. “אנחנו רבים המון”, מספר יונתן. “על נושאים חשובים ועל נושאים

קראו עוד »

השאר תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WhatsApp chat
דילוג לתוכן