זוכרים את שלומית משבוע שעבר, את הבלבול והלחץ שהיא חווה בקורונה-טיים, זו שכולנו חווים?
בתקופה זו, ובחיים ככלל, תקף עיקרון “האחריות האישית”. אני זו שאחראית על חיי, על רגשותיי ועל מחשבותיי ובכוחי לנתב אותם במידה זו או אחרת. אני זו שאחראית להבין מה עשוי לעזור לי בהתמודדות עם מצבי לחץ, פחד ואי בהירות, ולהעניק לעצמי את המענים הנכונים לי.
אבל איך אדע מה יכול לעזור לי? אתם אולי שואלים. אז קבלו את מודל גש”ר מאח”ד.
אנשי מקצוע העוסקים בנושא הלחץ והפחד העניקו לנו מודל שיכול לסייע לנו לברר מהו הצורך שלנו:
גוף – אנשים אשר הגוף ופעולות הקשורות בו מהוות את מקור הרגיעה לו הם זקוקים. ריצה בחוץ, אמבטיה, נשימות או מאסז’ הם דוגמא לפעולות שעשויות להיות מקור לרוגע והשקטת פחדים.
שכל – אנשים אשר מוצאים באיסוף מידע, בהשוואת נתונים או בהחלטה על סדרי עדיפויות את הכלים שמסייעים להם במציאת השקט.
רגש – טיפוסים המוצאים בביטוי רגשותיהם, בנתינת שם לרגש ובניתוחו את המפתח לרגיעה לה הם זקוקים.
מערכת אמונות – אנשים אשר מסתמכים על מערכת האמונות, הערכים וחיפוש המשמעות בבואם לחפש שקט פנימי. מערכת זו היא המעניקה משמעות לקושי ולסבל ועשויה להקל עליהם.
חברה – התמודדות באמצעות ההשתייכות לקבוצה חברתית כלשהיא או באמצעות מתן עזרה וסיוע לאחרים. הדבר בולט מאוד במשבר המקיף אותנו ומקיף אותנו מכל עבר – אם במפגשי zoom, במלל האינסופי בקבוצות הווטאצפ וביוזמות החברתיות שפורחות מסביבנו ובתוכנו.
דמיון – אנשים אשר משתמשים בדמיון, ביצירתיות ובהומור כאמצעי ליצירת רוגע. שם נמצא שימוש במשחקי דרמה ודמיון, חלומות בהקיץ, באומנות, במוסיקה, בכתיבה ועוד.
חשוב שנזכור כי אמצעים אלו עשויים לשרת לא רק אותנו כמבוגרים, אלא גם את ילדינו. בכוחנו לסייע להם לאתר מהם האמצעים המרגיעים עבורם ואיך הם וסביבתם יכולים להעניק להם את צרכיהם ומבוקשם בעת הצורך. ילד אשר גדל לתוך שאלות ותשובות אלו, יגדל להיות מבוגר המסוגל לסייע לעצמו בשעת לחץ, ולא נעשה תלוי במציאות או בגורמים חיצוניים שיקבעו את מצבו הרגשי והנפשי.
אז מה יכול לעזור לך?
