יואב יושב על הספה מולי, מופתע. "אני נשוי לה 12 שנה ואני מרגיש שרק עכשיו אני מכיר את אשתי".
המשפט המעניין הזה היה סיומו של מפגש שבו פיצחנו יחד את הצרכים הרגשיים של שניהם. "אני צריך שהיא תרצה אותי כמו נערה בת 16", הוא אומר בכאב. רעות מקשיבה לו ומתקשה להבין: "אבל אני אוהבת אותך, פשוט בדרך שלי". היא אומרת. "את יודעת", היא פונה אליי, "כבר מגיל צעיר לא אהבתי מגע. לפעמים זה מרגיש לי כמו פלישה למרחב שלי".
יואב ורעות מספרים לנו את הסיפור של הציר השני: קרבה-מרחק. בצידו האחד של הציר נמצא את האנשים שזקוקים לתחושת קרבה פיזית ורגשית מתמדת: הם יבקשו הרבה מגע פיזי, שיחות טלפון מתמשכות וווטאצפים של מסרי אהבה וגעגוע. בצידו השני של הציר נפגוש את האנשים שהמרחב והמרחק נכונים עבורם או שזו השפה הרגשית לה הם התרגלו מגיל צעיר. בני זוג יהלכו על מקומות שונים בציר הזה, ולעיתים ישנם זמנים בהם נרצה קרבה ומגע וזמנים אחרים בהם המרחב יהיה חשוב כמו אויר לנשימה.
כאשר בני זוג חווים קונפליקט על רקע ציר הקרבה-מרחק, חשובים כמה שלבים:
- כל אחד מבני הזוג ימקם את עצמו על הציר וינסה להסביר לשני מהיכן נובע הצורך.
- כל אחד מבני הזוג ישאל את עצמו האם המקום שבו בחר הוא המקום הבריא עבורו או שהוא פשוט המקום הנוח והמוכר.
- יש לבחון יחד באילו מצבים וזמנים הצורך עולה. לדוגמא: "כאשר אני חוזר הביתה, אני זקוק לחיוך וחיבוק"; "כשאני בלחץ, אני לא יכולה שנוגעים בי".
- יש להגיע ל"הסכם" ברור אילו צעדים יעשה כל אחד מבני הזוג כדי להעניק מענה לצרכים של האחר ושל עצמו.
אז יאללה, לכו לפצח את הציר שמפעיל אתכם.
