אנחנו פסע אחד לפני סיום השנה. וואו, איזו שנה זו הייתה.
מילים חדשות נכנסו והשתלטו על חיינו, ולפתע “בידוד”, “חיובי” ו”קפסולה” הפכו לחלק מהשפה היומיומית שלנו. אי הוודאות, הבלבול וחוסר השליטה מכרסמים בכל חלקה טובה ומשאירים אותנו חסרי הגנה. מושגי יסוד שעליהם גדלנו – ארוחת חג אצל ההורים, תפילות במניין ותקיעות שופר – משנים פניהם ועוד לפני שהסתגלנו לשינוי, מגיע לו שינוי חדש.
אז מה נשאר לנו במציאות בה הכל בתנועה, כשהכל זז וזע תחת רגלינו, כשאפילו אשליית השליטה על חיינו ניטלה מאיתנו?
נותרה לנו המילה החשובה ביותר בשפה העברית, הבחירה.
הבחירה להאמין שיש סיבה לכל זה.
הבחירה לשבת ולספר סיפור לילד שלנו, על אף שהיה יום לא פשוט.
הבחירה לחבק את בן זוגי בלילה, ולשים את ראשי על השקע בצווארו.
הבחירה לקבל את הילד שלנו כמו שהוא, גם כשהוא לא הולך בדרכנו.
הבחירה להתפלל שייצא מכל זה טוב.
הבחירה להכניס את אלוקים לחיינו ולנפשנו.
הבחירה לאהוב את עצמי, על כל פגמיי וחסרונותיי.
הבחירה להאמין שתהיה כאן שנה טובה, מלאה בשפע ובאור.
הבחירה לאהוב, שוב ושוב, את אותם אנשים בהם בחרנו פעם, לפני שנים.
אז במה אתם בוחרים?
