"אמא, אם חס וחלילה תתגרשי מאבא ותחפשי גבר אחר, תצחקי ממה שהוא אומר. גברים אוהבים את זה", אמרה לי בתנו בת השבע. "ואל תגידי לו מהר מידי שאת מאוהבת בו, אני כבר עשיתי את הטעות הזאת", הוסיפה.
תפיסת האהבה שלנו נבנית מגיל מאוד צעיר. שדרים מילוליים, שפת גוף, מגע, המדיה והסביבה החברתית – לכולם תפקיד חשוב בעיצוב רעיון האהבה, לטוב או למוטב. מודלים זוגיים ריאליים או פרי הדמיון והפנטזיה בנו בתוכנו מושגי יסוד כמו אינטימיות, גבריות, נשיות, יחסי כוח וחולשה ועוד. יחד כולם הצטרפו להם ובנו עולם שלם של ציפיות ומחשבות ספציפיות ביותר על מהותה של האהבה, ורגשותיהם והתנהגויותיהם של האוהבים באמת.
כאשר אנחנו נמצאים במערכת יחסים, בשלביה הראשונים או בהמשכה, אנחנו בוחנים ושופטים את טיבה לפי אותה תפיסת זוגיות בתוכנו, שעל-פי רוב היא אינה מודעת. בתוכנו רצים להם משפטים כמו: "איך הוא העז לעשות…", "זה הרי ברור שבזוגיות טובה…", "איך היא לא מבינה ש…" – וכולם מייצגים רעיון אחד: את תפיסת הזוגיות החיה ובועטת בתוכנו.
פעמים רבות תפיסת זו והציפיות שהיא מייצרת הם המקור לקונפליקטים זוגיים רבים, אם כיוון שהם לא ריאליים או אם בגלל שאחד מבני הזוג לא יודע או לא מוכן לענות על ציפיות אלו. מכאן שנכון שתהליך שיפור הזוגיות יכלול בתחילתו בירור של עולם ציפיות, הגלוי והסמוי, החי בתוכנו. רק אז נוכל לבחון אותן באופן בוגר ומפוכח מול בן זוגנו ומול עצמנו ולראות האם היא מקדמת או מסיגה אחור את העולם הזוגי שבנינו.
אז איזו אהבה חיה בתוככם?
