בטורים הקודמים פגשנו יצור חדש: "חוזה הנישואין", אותן הנחות יסוד לא-מדוברות ואף לא מודעות, המניעות אותנו בנישואין ומביאות לאכזבות רבות. למדנו להכיר מהן הסיבות לכך ש"החוזה" נסדק ואיך הדבר משפיע על חיינו.
אך מה עושים עם כל זה? איך מתקדמים מכאן?
בהתמודדות עם "הפרת" חוזה נישואין ישנם ארבעה שלבים:
- הפנמה עמוקה שבן/בת הזוג שלי הוא לא ישות סטטית, קבועה. הוא השתנה, הוא משתנה והוא ישתנה. ניסיון לקבע אותו כפי שהוא היה בזמן בו התחתנו, יביא אותי לחיים של אכזבה תמידית.
- זיהוי של החוזה – על מנת להגיב נכון למצב, עלינו להבין אילו "סעיפי חוזה" הופרו, או במילים אחרות – מהן הציפיות הגלויות או החבויות בי שבהן בן הזוג לא עמד.
- בדיקה מחודשת של הציפיות – רובנו נצמדים לדפוסי המחשבה וההתנהגות שלנו בלי שבדקנו אותם לעומק, וכאשר בן/בת הזוג לא עומד בהם, אנחנו מיד מפרשים זאת כבעיה. אך לעיתים, התבוננות מחדש על הדברים יכולה לגלות שאולי דפוסי המחשבה שלי יכולים וצריכים להשתנות. אולי הנישואין לבן הזוג יכולים לפתוח לי צוהר לעולם חדש של מחשבות, תובנות ובחירות שיגדיל וירחיב אותי. ובמילים אחרות, במקום להגיב בהתנגדות אוטומטית לשינוי אצל בן הזוג, אולי אוכל לראות בו הזדמנות גדולה בשבילי. לכן, בשלב זה, עלינו לבדוק האם ההתנגדות שלנו לשינוי היא עקרונית/אידיאולוגית ואנחנו רוצים להמשיך ולהחזיק בה או אולי היא נובעת מהיצמדות למוכר ולידוע, כי שם בטוח לי. שם אני יודעת מה לעשות.
- כתיבה מחודשת של חוזה הנישואין – לאחר שביררתי האם ההתנגדות שלי היא עקרונית או אחרת, אנחנו יכולים לבנות יחד (או באמצעות איש מקצוע) חוזה נישואין חדש, כזה שיתאים למי שאנחנו היום ולנסיבות חיינו הנוכחיות. יצירת "חוזה" חדש חייבת להיות מתוך יחס של כבוד עמוק ואמתי לשני. שנינו מקבלים מקום שווה בקבלת ההחלטות. אף אחד לא קובע כי הוא מבין יותר בזה / מנוסה יותר / כי הוא "מסכן" יותר בסיטואציה / כי הוא "הגבר" / כי היא "האישה" ועוד.
איך עושים את זה תכל'ס?
בטור הבא נראה את השלבים אחד אחר השני בסיפורם של שחר והילה. בואו, יהיה מעניין.
