"הוא לא הגבר שהתחתנתי איתו", אומרת נעמי. "כשהכרנו הוא היה בחור ישיבה שקט שרצה להיות מורה כל חייו ופתאום אני נשואה לאדם שעזב הכל בגיל 32 כדי להיות צייר", מוסיפה בכאב. יהודה מקשיב ומזדהה עם הכאב והבלבול של נעמי, אבל לא יכול לתת פתרון. הדחף לשינוי חזק ממנו. "אולי כל אחד מאתנו צריך ללכת לדרכו, אנחנו לא אותם ילדים שהתחתנו בגיל 22", הוא אומר בעצב.
בלי לדעת, נעמי ויהודה נכנסו ל"שלב העצמיות" במערכת הנישואין שלהם. שלב זה מתרחש בד"כ בגילאי ה-30-40 ובו אדם מחפש את הדרך להגשים את עצמו מבחינה מקצועית, דתית, רוחנית ועוד. שינויים אלו יוצרים לעיתים את התחושה שאדם חדש גר בבית, אדם שאותו אני לא מזהה.
שלב זה עשוי להיות מבלבל מאוד אף עבור יוזם השינוי. פתאום הוא ימצא את עצמו עומד מול שאלות קיומיות: מי אני? מה אני רוצה מחיי? במה אני מאמין? האם חייתי את חיי לפי ציפיות המשפחה או החברה?. שאלות גדולות אלו עלולות לערער את הזוגיות המוכרת, והן יוצרות בבית שינויים רגשיים, דתיים או כלכליים. בזמן החתונה "חתמנו" על חוזה נישואין סמוי שביטא את הציפיות שלנו זה מזה, ועכשיו הוא עובר טלטלות.
האם יהודה צודק? האם נישואין מתאימים עד שלב מסוים ואז יש לחפש שותף חדש לחיים? האם שינוי הוא דבר שהזוגיות לא יכולה לעמוד בו?!? זו טעות גדולה שעלולה להפיל בפח את טובי הזוגות. שימו לב: שלב העצמיות הוא שלב חשוב, טבעי ומשמח המעיד על כך שאנחנו מתפתחים, וצמיחה היא דבר שמלווה פעמים רבות בבלבול ובכאב. לכן המשימה שעומדת בפנינו היא לא לחסום את השינויים, אלא לדעת כיצד להתמודד עימם נכון.
אז איך עושים את זה?
כיוון ש"חוזה הנישואין" הקודם כבר איבד מתוקפו, אנו צריכים לנסח חוזה חדש שיתאים לרצונות וחלומות שלנו כפי שהם היום. לעיתים תהליך זה אינו פשוט ואיש מקצוע יכול לסייע בו מאוד. כמה טיפים חשובים:
- עלינו להבין שהשינויים שעובר בן הזוג לא מכוונים נגדי, הם חלק מצמיחה והתפתחות מבורכים.
- מומלץ מאוד לא לערוך שינויים גדולים מידי בו-זמנית, אלא באופן מדורג ומאוזן. עלינו למצוא איזון בין פרישת הכנפיים לשורשים המוכרים.
- שיחה כזו צריכה להתרחש בזמן רגוע ושקט, ובה כל צד מספר על רצונותיו וציפיותיו, והשני קשוב לו ולאחר מכן מתאר איך הוא מרגיש ביחס לשינוי
- בני הזוג מנסחים יחד דרכי התמודדות מעשיות עם השינויים שעובר הבית.
אז נעמי ויהודה, יש לכם עבודה!
