בית המדרש המה.
כולנו, שלוש מאות נערים, התכוננו לסליחות מתוך טראנס, ראשים מתנועעים, פנים מכורכמות ותחושה של התעלות.
הרב שטיינזלץ נעמד ואמר:
"תראו, אני לא יודע מדוע אתם עושים פרצופים חמורי סבר כאלה ולמה אתם מתנועעים כל כך הרבה. על מה אתם אומרים סליחה?. אם יש כאן אחד שעבר על אחת משלוש העבירות החמורות בתורה, אז ראוי שיתקן את דרכיו כאן ועכשיו – וזה לא מסתכם בלהתנועע.
לגבי כל השאר, שזה בעצם, כולכם – אני רוצה לומר לכם משהו על חטאים. חטאים זה לא מעניין.
ישנן כמה פרשיות קטנות בתורה שמתארות את כל החטאים שנעשו ושיעשו. אנשים חוזרים על מה שכבר עשו לפניהם. נו.. אז מה יוצא?!"
הרב עדין זרק את השאלה הרטורית לאוויר, והמשיך:
"יוצא שמה שמעניין הם המעשים הטובים. אל תתעמקו כל כך בחטאים שלכם. זה לא שווה כל כך הרבה פרצופים. חזרה בתשובה היא עניין של כמה דקות. חרטה, וידוי בפני שמיים וקבלה לעתיד. זהו. לעשות משהו טוב – זה כבר דבר שלם. ושם צריך להשקיע את האנרגיות. אם אתם רוצים לעשות פרצופים ולהתאמץ, תשקיעו את זה שם".
כעבור מספר שנים, כאשר כבר הייתי מורה, שבתי והעליתי את הנושא הזה איתו, והוא השלים לי את התמונה: "אם תיסע מכאן ועד סין וחזור, ותחקור אחר כל סוגי החטאים, אתה תראה שכולם מסתכמים בחיבורים שונים של תאווה, קנאה וכבוד. לא רק שאין חטאים חדשים, אלא שחומרי היסוד שלהם הם משעממים וחוזרים על עצמם. אבל, תחשוב על זה", הרב עדין חייך חיוך גדול ונרגש ופניו האדימו משמחה ילדית-סקרנית: כמה סוגי מעשים טובים ישנם? מכמה מאות חומרים שונים הם מורכבים? זה כבר דבר מעניין, לא?"*
כמה אנחנו עסוקים בחטאים שחטאנו ושחטאו כלפינו בעולם האינטימי ביותר שלנו, עולם הזוגיות. כמה אנרגיות אנחנו משקיעים בעלבון, בצער ובאכזבות שכאבנו ושהכאבנו שם, בחטאים שלנו ובעיקר בחטאים כלפינו. והם כולם מוצדקים וכנים, באמת כאבנו ובאמת הכאבנו.
אך האם הם אלו שמקדמים אותנו? האם האנרגיות המושקעות שם הן שבונות בתוכנו את הצעד הבא קדימה? מה יקרה אם נשקיע אותן במעשים הטובים, איזה נס עשוי להתחולל ביננו ובתוכנו?
כתיבה וחתימה טובה לכולנו.
*עובד מכתיבתו של יואל שפיץ על הרב אבן ישראל.
