"הוא לא הגבר שהתחתנתי איתו", אומרת ירדן. "כשהכרנו הוא היה בחור ישיבה שקט שרצה להיות מורה כל חייו ופתאום אני נשואה לאדם שעזב הכל בגיל 32 כדי להיות צייר", מוסיפה בכאב. יהודה מקשיב ומזדהה עם הכאב והבלבול של ירדן, אבל לא יכול לתת פתרון. הדחף לשינוי חזק ממנו. "אולי כל אחד מאתנו צריך ללכת לדרכו, אנחנו לא אותם ילדים שהתחתנו בגיל 22", הוא אומר בעצב.
בטורים הקודמים למדנו להכיר את שני השלבים הראשונים בקשר נישואין, "שלב ירח הדבש" ושלב "מאבק הכוחות". ירדן ויהודה, בלי לדעת, נכנסו לשלב השלישי: "שלב העצמיות". שלב זה מתרחש בד"כ בגילאי ה-30-40 ובו אדם מחפש את הדרך להגשים את עצמו מבחינה מקצועית, דתית, רוחנית ועוד. שינויים אלו יוצרים לעיתים את התחושה שאדם חדש גר בבית, אדם שאותו אני לא מזהה.
שלב זה עשוי להיות מבלבל מאוד אף עבור יוזם השינוי. פתאום הוא ימצא את עצמו עומד מול שאלות קיומיות: מי אני? מה אני רוצה מחיי? במה אני מאמין? האם חייתי את חיי לפי ציפיות המשפחה או החברה?. שאלות גדולות אלו עלולות לערער את הזוגיות המוכרת, והן יוצרות בבית שינויים רגשיים, דתיים או כלכליים. בזמן החתונה "חתמנו" על חוזה נישואין סמוי שביטא את הציפיות שלנו זה מזה, ועכשיו הוא עובר טלטלות.
האם יהודה צודק? האם נישואין מתאימים עד שלב מסוים ואז יש לחפש שותף חדש לחיים? האם שינוי הוא דבר שהזוגיות לא יכולה לעמוד בו?!? זו טעות גדולה שעלולה להפיל בפח את טובי הזוגות. שימו לב: שלב העצמיות הוא שלב חשוב, טבעי ומשמח המעיד על כך שאנחנו מתפתחים, וצמיחה היא דבר שמלווה פעמים רבות בבלבול ובכאב. לכן המשימה שעומדת בפנינו היא לא לחסום את השינויים, אלא לדעת כיצד להתמודד עימם נכון.
איך עושים זאת? את התשובות נפגוש בפעם הבאה.