"אבל מה תכל'ס, נעמה?", הוא שואל.
"תגידי לי מה לעשות", היא מבקשת.
"את יכולה להעביר הרצאה על כלים בתקשורת?", הרכזת החברתית שואלת בטלפון.
את הקולות האלו אני שומעת כמעט מידי יום. הם עולים מפיהם של נשים וגברים, צעירים או מבוגרים, כאלו הנמצאים ברגע של קושי או כאלו הרוצים להזמין הרצאה.
ואני כל כך מבינה אותם. מי מאיתנו לא רוצה "מרשם", "נוסחה", תשובה ברורה על האתגר איתו הוא מתמודד, על השאלות המכרסמות בו ובשלוות נפשו. העולם כל-כך מורכב, מאתגר ולעיתים מעייף. אנחנו מתקשים להיות סבלנים, להגיע בעצמנו אל התשובות. אנחנו מייחלים למישהו שיעניק לנו את אותן על מגש. אפויות ומוכנות.
אבל זה לא עובד.
כל-כך הייתי רוצה להניף בשרביט קסמים של טיפים ולתקן את העולם שלי ושל אחרים. אבל אני לא קוסמת. אף-אחד מאיתנו לא.
כדי להגיע לתשובות, אנחנו חייבים לדעת לשאול את השאלות הנכונות, להבין מה מסתתר מתחתיהן, להיות מוכנים לצאת למסע בעקבות תובנות, דפוסים, צורות חשיבה, הרגלים ומידות הקיימים בתוכנו – גם, ובעיקר, אם הם מכאיבים לנו.
החיפוש אחר "כלים" פוגע בנו פעמיים: הוא מדלג על שלב השאלות וקופץ היישר אל התשובות ואז עושה יותר מזה: הוא מעניק אשליה לפיה אנחנו עושים את "הדבר הנכון", את מה ששמענו בהרצאה או קראנו בספר. לכן התסכול כאשר אנחנו לא מצליחים – רק הולך וגובר.
כואבת לכם בכאב, אך בכנות: תפתחו את מכסה המנוע ותבדקו מה באמת פוגע ברכב, אל תסתכלו על העשן ותקנו 'נפנף' כדי לסלק אותו. אתם תגלו שבעלייה הבאה, הרכב שוב יעצור.
צאו לחיפוש אחר העומק והשורש, הכלים יבואו בעקבותיהם.
אז מוכנים לצאת למסע חיפוש?
