"ואם הוא לא מוכן לתת לי את מה שביקשתי, מה אז?", היא שאלה בווטאצפ.
לאחר כתיבת הטור הקודם, שעסק בצורך לזהות ולומר את רצונותיי, קיבלתי את השאלה הזו מספר פעמים, בגרסאות שונות שלה.
אז מה אז, באמת? מה נכון לעשות כאשר בן הזוג לא מוכן לתת את שביקשתי?
התשובה לכך מתחילה בשאלה: למה הוא לא מוכן?
כאשר אנחנו לא רוצים לתת משהו, לרוב משהו עמוק יותר מסתתר שם.
לעיתים זהו חוסר ביכולות הקשורות לאותה בקשה. ירון ורוני, שהגיעו אליי לפני שנה, שיקפו זאת היטב: רוני ציפתה מירון לדבר איתה על רגשותיו אליה, אך הוא לא החזיק ביכולות הנובעות מאינטליגנציה רגשית מתאימה לכך.
לעיתים זהו קושי אמתי לקיים את רצונו של בן הזוג, כיוון שרצון זה מתנגש בדפוסים אליהם רגיל בן הזוג או בתפיסות בהן הוא מאמין. מיטל ויהודה, זוג אחר בקליניקה, היו דוגמא לכך. יהודה רצה וציפה ממיטל ליזום רגעים של אינטימיות מינית ולהיות משוחררת בהם, אך הדבר התנגש עם דפוסי השיח על מיניות עליהם גדלה מיטל, והקשה עליה מאוד להעניק לו את רצונו.
ולעיתים, רחוקות מניסיוני, בן הזוג פשוט לא רוצה. הוא לא רוצה להשתנות, לא מוכן לעשות מאמצים עבור בן הזוג ולהשקיע למענו. בדרך-כלל, הדבר קורה באחד משני מצבים: האדם אינו בשל לקשר זוגי ואינו מוכן לקבל כי הדבר מצריך שינויים בדפוסיו ובהתנהגויותיו או שאותו אדם איבד אמון במערכת הזוגית ולא רוצה להתאמץ עבור אהבה שבעיניו כבר לא קיימת.
זיהוי השורש שיושב מתחת להתנגדות לשינוי חשובה ביותר בדרך ליצירתו.
אם אדם אינו מחזיק במיומנויות הקשורות לדבר, עליו לרכוש אותן בעצמו או בעזרת אחר. אז יוכל להעניק לבן/בת זוגו את שרצו.
במקרה שאדם מחזיק בדפוסים או תפיסות המקשות על המערכת הזוגית, עליו לבחון האם נכון לו ולזוגיות להמשיך ולהחזיק בהן.
ואם מדובר במקרה השלישי או אם בן הזוג באמת ניסה להשתנות והדבר קשה לו ביותר, על האחר לקחת אחריות על השמחה בחייו. עליו לבחון האם הוא יכול לשחרר את הכעס והאכזבה ולנסות ולקבל את שהיה זקוק בדרכים אחרות, בריאות עבורו ועבור המשפחה. כך היה עם ירון ורוני. לאחר מאמצים משותפים, רוני הבינה שירון ימשיך להיות אהובה, אך דברן רגשי הוא לא יהיה. היא החליטה לשחרר ומצאה את הפורקן הרגשי שהייתה זקוקה לו בקרב חברותיה הטובות.
תהליך זה אינו קל לעיתים, אך בסיומו מחכה שמחה. שמחה של בחירה, שמחה של שחרור.
