יום האהבה הבינלאומי נחגג השבוע והפיד שלי היה מלא כולו בתמונות ופרסומים של בלונים, דובוני פרווה, שוקולד ופרחים. והאמת לא התלהבתי.
אם נתעלם לרגע מהעבודה שזהו חג שמקושר לקדוש נוצרי, משהו אחר בו הציק לי. הפרסומות סביבנו ברדיו, בפייסבוק או בטלוויזיה שידרו כולן את אותו המסר: אתה אוהב את אשתך? קנה לה משהו. מתנה, שוקולד או טבעת יהלום יתקבלו בברכה.
הקולות האלו, המשודרים לעברנו, משכיחים מאתנו רעיון חשוב מאוד: יש הרבה דרכים לאהוב, קיימות שפות רבות לאהבה: מילים, מחוות, הגשת עזרה, בילויים משותפים או מגע הם שבילים מגוונים ועמוקים אשר מאפשרים לנו לאהוב ולהרגיש נאהבים בדרכים רבות.
התרגלות למחשבה כי יש רק דרך אחת לאהוב מגבילה את בני הזוג ומביאה פעמים רבות לקונפליקטים. משפטים כמו: "למה הוא לא יודע להגיד לי שהוא אוהב אותי? או "מה הקשר בין שטיפת כלים לזה שאני אוהב אותך?" מעידים שהאומר אותם מניח שיש שפה אחת מרכזית לאהוב, השפה שלו, השפה בה הוא רגיל. אם אני אוהבת במילים, כך בן הזוג שלי צריך לאהוב; אם אני רגיל לאהוב באמצעות מגע, כך בת הזוג שלי צריכה להביע את אהבתה כלפיי; אם אני מחשיב עזרה בבית כמחוות אהבה, בת הזוג שלי צריכה להרגיש נאהבת.
בצורה זה, אנחנו הופכים עיוורים לעיתים למחוות האהבה המגוונות שבן/בת הזוג שולחים לעברנו וכך שני הצדדים יוצאים חסרים: זה לא חש נאהב וזו לא מבינה למה אהבתה לא מורגשת. קצת עצוב.
אולי במקום זאת, נהיה מוכנים להתרחב, ללמוד שפות חדשות ולהתחיל לדבר בהן. אולי נסכים להגדיל את מנעד האהבה שלנו, ואז נגלה כמה מעניין לאהוב בהרבה דרכים, כמה נאהבים אנחנו יכולים להרגיש.
אז מוכנים ללמוד שפה חדשה?