"כשאנחנו יוצאים, הסטייק שלה עולה לי 90 ₪", מספר לי יואב כשהוא יושב על הספה, מולי לצד דנה.
במבט חטוף היינו חושבים: "מי זה הקמצן הזה?!", ומניחים שהבעיה הזוגית כאן היא ההתייחסות של יואב לכסף, לתגובה שלו על התשעים שקלים שהוציא על דנה.
אך התבוננות מעמיקה יותר מגלה לנו שהמילים הבעייתיות באמירתו של יואב הן "שלה" ו"לי". יואב תופס אותו ואת דנה כשני אינדיווידואליים שחולקים חוויות, חשבון בנק ומשכנתא. הם שני שותפים בבית אחד, ופה מונחת הבעיה האמתית: יואב הוא "רווק נשוי".
"רווק נשוי" הוא אדם, גבר או אישה, שעונד על אצבעו טבעת נישואים, הוא נשוי שנה, חמש שנים או עשרים ועדיין בתפיסתו ובהתנהגותו הוא רווק. בקליניקה ראיתי "רווקים נשואים" במגוון רחב של מצבים: לעיתים יהיה זה אדם שמוציא סכומי כסף גדולים בלי התייעצות עם בן זוגו או האדם שלא מוכן לקום בלילה לתינוק כי "את האמא ומחר אני עובד"; לפעמים נראה אותו מחליט לצאת לחופשה עם חבריו בלי להסתכל אחורה; נראה את בני הזוג שמחזיקים חשבונות בנק נפרדים ואין בניהם שקיפות כלכלית או כשאחד מהם אומר "זה הבעיה שלך, לכי תטפלי בה לבד". לעיתים נפגוש את "הרווק הנשוי" כמי שבתוך תוכו קיימת בשקט-בשקט המחשבה: "אם לא ילך, מקסימום נתגרש".
תפיסה זו, של "רווק נשוי" מנוגדת למהות היסודית של נישואין: אנחנו לא שותפים לדירה או לחיים, אנחנו יצירה חדשה בעולם, אנחנו "צוות כהן" או צוות "אנסבכר". הקמנו משהו חדש, בנינו עולם שלם יחד, הבאנו חיים חדשים לעולם. ככאלה אנחנו מתנהלים כזוג כל הזמן: מול השמחות ומול העצב, מול הרגעים הגדולים של אחד מאיתנו ומול רגעי השבר שהשני חווה. אנחנו לא בוחרים מתי להיות זוג ומתי להיות שני רווקים שחיים בבית אחד.
אין ספק כי במערכת נישואין בריאה יש מקום לא רק לאחדות הזוגית (לתחושת "היחד"), אלא גם לנפרדות, למקום האישי של כל אחד מאתנו. ההבנה שאנחנו לא רק "אחד" אלא גם "שניים" היא קריטית לקשר זוגי בריא, אך במציאות הזוגית של היום, רבים נותנים מקום גדול ל"שניים" על חשבון ה"אחד".
אם נהיה מוכנים להיות כנים, נעצור רגע ונשאל את עצמנו: " האם יש בתוכי אפילו מעט מה"רווק הנשוי"?
