כוחן של מילים בעיצוב החוויה

"אני בחורה חרדתית", מספרת לי מיכל, בחורה מרשימה בשנות השלושים שלה.

"למה את מתכוונת?", שאלתי.

"יש לי חרדות", אומרת.

"למה את מתכוונת?", חזרתי ושאלתי.

"יש לי פחד מדברים שאני לא מכירה", אמרה.

 

שימו לב למהלך הדברים. מיכל נעה בדבריה מהגדרה עצמית של "חרדתית", דרך משפט האומר ש"יש בה חרדות", והגיעה לבסוף למשפט הגיוני וטבעי  – "יש לי פחד מהלא-מוכר".

רבים מאתנו עושים זאת, מגדירים חוויות או רגשות במילים שלא משקפות את המציאות הפנימית שלנו. אנחנו נוטים להעצים ולתאר אותם באופן מוגזם. אנחנו עושים זאת מסיבות מגוונות: אם כיוון שיש לנו שפה עשירה ואנו נהנים להשתמש בה או כי אנו רוצים למשוך את תשומת הלב של בן/בת הזוג. אם כיוון שהחוויה טרייה מדי מכדי לאזן את השיח עליה או כיוון מדובר בילד/מבוגר עם קושי בוויסות של רגשות.

על הנטייה הזו אנחנו עלולים לשלם מחיר. המילים שלנו הם אלו שמעצבות את החוויות שלנו ואת תחושותינו לגביהן, ובחירה שלנו במילים שליליות שמעצימות את החוויה מייצרות מציאות פנימית שמנהלת אותנו. כשמיכל הגדירה את עצמה "בחורה חרדתית", היא הכניסה את עצמה לכלא וורבלי בו היא אסירה של מילותיה.

ראו כמה מהר, באמצעות בירור קצר ופשוט, היא החליטה להשתחרר מהכלא ולצאת לחופשי. היא החליטה לדייק במילותיה ולברור מהן את ההוגנות והאמתיות לה.

 

אז מה אתם אומרים, רוצים לצאת לחופשי?

 

 

 

אהבת? אפשר לשתף!

Share on facebook
Share on twitter
Share on linkedin
Share on pinterest

שלב הכאפה

פגשנו אותם פה בעבר. זוג צעיר נשוי פחות משנה, ובעיניהם מבט מודאג ומתוסכל. "אנחנו רבים המון", מספר יונתן. "על נושאים חשובים ועל נושאים חסרי משמעות".

קראו עוד »

שלב הקוצ'י מוצ'י

אז מי מפחד ממריבות?   בטור הקודם פגשנו את הנטייה הרגשית של רבים מאתנו לחשוש ממריבות ולראות בהן עדות לקשיים בזוגיות ואף סימן מדאיגים לשלמותה.

קראו עוד »

קונטקסט המריבה

"אוקי, נעמה. הבנו אותך", מספרים אייל ואורטל. "אנחנו רוצים לפתור את הדברים, אז העמקנו וחיפשנו את הנושא האמתי למריבה ומיפינו יחד את השותפים למריבה, ועדיין

קראו עוד »

השאר תגובה

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

WhatsApp chat
דילוג לתוכן