"אני לא קולט את זה", כועס דרור. "אני עושה הכל כדי לפייס אותה, והיא ממשיכה עם הכעס שלה, צועקת או שותקת בהתרסה. די, מיציתי. לא יכול להיות שאני משתדל והיא בשיא העצבים שלה", הוא אומר בייאוש.
דרור אכן עשה מאמצים, אך לא לקח בחשבון היבט אחד: הפיזיולוגיה של הכעס.
אנחנו רגילים לחשוב על כעס כעל רגש, אך למעשה לרגש הזה יש הרבה היבטים פיזיולוגיים: בזמן כעס לחץ הדם עולה, קצב הלב מתגבר, הדופק מאיץ והאנדרנלין מוזרם מהמוח לדם במינונים גבוהים. לכן, כדי שנוכל להתמודד היטב עם כעס, חשוב להבין לא רק את ההיבטים הרגשיים שמהם הוא נובע, אלא נדע לכבד את המנגנון הפיזי שהוא מייצר.
אז בואו ונכיר אותו.
לפיזיולוגיה של הכעס יש חמישה שלבים:
- שלב הטריגר – מישהו אומר או עושה דבר שמצית את הכעס בתוכנו.
- שלב הרפלקס – הגוף מגיב לכעס וכאמור הלב, הדופק המוח עושים את שלהם.
- שלב העייפות – מכירים את זה שאחרי כעס מאוד גדול פתאום משתררת לכם בגוף מעין עייפות/מותשות? ("די, אין לי כוח לריב הזה") – הדבר מתרחש כיוון שהגוף לא יכול להחזיק רמות גבוהות לחץ דם, קצב לב וכו' לאורך זמן, ולכן לאחר כ-20 דקות של כעס ברמות גבוהות, הגוף חייב להחזיר לעצמו את התפקוד הרגיל, וכך נוצרת העייפות.
- שלב המחוייבות – לאחר שרמות הכעס הגבוהות פחתו, האדם יכול להחליט האם הוא מחויב להמשך המריבה ואז יאמר לעצמו אמירות פנימיות שיחדשו אצלו את הכעס ("הוא בכוונה עושה לי את זה", "גם אמא שלה בדיוק אותו הדבר), או שהוא מחויב לפיוס ויחתור להשיגו.
- שלב הפיוס – זהו השלב בו האדם פתוח לשיח, לשיתוף ולהגעה לתובנות מקדמות.
פה הייתה הטעות של דרור. הוא ניסה לפייס את אורית כאשר היא הייתה בשיאו של שלב הרפלקס. לכן, גם אם רצתה, גופה לא היה בשל לפיוס. דרור פירש את התנהגותה כהתנהגות רצונית ומכאן התגלגלה לה מריבה נוספת.
חשוב שנזכור כי הדבר נכון לגבי בני הזוג שלנו, ילדינו, תלמידנו או כל מערכת יחסים בחיינו: אם אנחנו רוצים להתמודד נכון עם הכעס, בואו ניתן כבוד לפיזיולוגיה שלו.
