"אוקי, נו. דברי. זה מה שהוא אומר לי. איך זה אמור ליצור אווירה זוגית לשיחה?", כואבת אורית.
"מה את רוצה, את באה בזמנים לא קשורים ורוצה לדבר. וואלה, לא תמיד מתאים לי", מגיב יונתן.
אורית צודקת. וגם יונתן.
בטורים האחרונים התייחסנו למוקשים שונים הפוגעים ביעילות השיחה הזוגית, וכאן יונתן ואורית מציפים לנו מוקש נוסף: תזמון.
זוגות רבים נופלים למלכודת זו: אחד מבני הזוג פגוע או כועס ורוצה לשתף את האחר ברגשות אלו בשל הצורך בפורקן, ביצירת שינוי או בבקשת סליחה. צרכים אלו הם מובנים והנפש זקוקה להם על מנת להירפא. לכן טבעי ביותר שהצד הפגוע יחפש את הזמן הקרוב ביותר לשיחה עם בן.בת הזוג.
אך הזמן הקרוב ביותר הוא לא בהכרח הזמן הנכון ביותר. כאשר אני יוזמת שיחה עם בן הזוג כאשר הוא לא פנוי פיזית (עייף, רעב), טכנית (מטפל בילדים, מתקן משהו) או רגשית (לחוץ, חושש) – הסיכוי שאקבל את המענה לו אני זקוקה, נמוך ביותר.
לכן בדיקת המצב בו נמצא בן הזוג היא אלמנט דרמטי להצלחת השיחה הזוגית. התעלמות ממנו תביא לתוצאה לא טובה של השיחה ולאוויר ייזרקו משפטים כמו: "אתה לא מקשיב לי באמת". ובצדק. הוא.היא לא מקשיבים לך באמת: הוא רעב, מוטרד. היא עייפה, לחוצה.
אז בפעם הבאה שחשוב לכם לדבר, תעשו צ'ק-אין קצר עם בן הזוג: "תגיד, מתאים לך לדבר עכשיו?".
בואו ניתן כבוד לתזמון.
