"רגע, תני לי להבין", שאלתי אותה. "כשאת כועסת, זה אומר שבעצם נפגעת מיהודה?".
"כן", שרית ענתה. "כשאני חושבת על זה, אני לא כועסת הרבה אבל כשאני כן זה רק כי נפגעתי ממנו".
"אוקי, לעלבון אני יודע להגיב הרבה יותר טוב מאשר לכעס", מסכם יהודה. "סגור, מעכשיו כעס שווה עלבון".
התהליך הקצרצר הזה מול יהודה ושרית, שנשואים שנים רבות, ארך ארבע דקות. במהלכו יצרנו מושג פשוט וחשוב מאוד בנישואין: מילון שרית-יהודה.
לאחר שנים של נישואין, כולנו יודעים שיש התנהגויות חוזרות אצל בני הזוג שלנו: בדיחות, תגובות או התנהגויות החוזרות על עצמן שוב ושוב. זה יכול לפגוש בתגובה שלה ש"הכל בסדר" גם כשהוא יודע שהכל לא בסדר; בכך שהוא אומר שיגיע הביתה תוך חמש דקות, והן חלפו להן והוא עדיין לא נראה באופק; או בחיבוק המהסס שלה כשהם ברגע אינטימי.
פעמים רבות ההתנהגויות החוזרות האלו מביאות אותנו לידי תסכול. אנחנו מכירים אותן: ראינו וחווינו אותן שוב ושוב, ועם זאת לא הבנו איך לתרגם אותן. אולי גם לא ניסינו.
כאשר אנחנו מקבלים לעומק את העובדה שאנחנו אנשים שונים, עם עולם פנימי שלנצח יהיה שונה, אנחנו יכולים אמץ לעצמנו את רעיון המילון. בדומה לכל למידה עם שפה זרה, גם פה אנחנו נדרשים למילון יאיר-נעמה, אורטל-יוני או הילה-שחר. במילון יהיו ערכים שונים שיתרגמו לנו את תגובותיו של בן.בת הזוג ויאפשר לנו להבין איך ומתי נכון להגיב אליהן. הדבר נכון להתנהגויות פיזיות, רגשיות או מילוליות.
כאשר יהודה הבין שמשמעות הכעס של שרית היא עלבון, הוא יכול היה לכוון את תגובתו בהתאם לכך; כאשר אורטל מבינה שכשיוני אומר "אני מגיע תוך חמש דקות" הוא מתכוון בחצי השעה הקרובה, היא יכולה לכוון את עצמה לכך בלי שהדבר יביא אותה לתסכול מחודש פעם אחר פעם.
אם תשימו לב, המילון שלכם כנראה כבר קיים בתוככם, אך אולי לא שמתם לב אליו או אולי לא הסכמתם לקבל את קיומו, ולכן התסכול והכעס שבים ועולים. אבל הוא שם ומזמין אתכם לאמץ אותו.
אז מוכנים לכתוב מילון?
