"אני יכול לצאת מדעתי", מספר אילן. "היא מדברת ומדברת על אותו הדבר. למה היא חושבת שאני לא קולט על ההתחלה?"
"אני יודעת שהוא משתגע ממני ברגעים האלה, אבל כשמדובר על משהו שחשוב לי, אני חייבת לדבר על זה עוד", מסבירה מיכל.
מיכל ואילן, כמו זוגות רבים אחרים, נפלו למלכודת השנייה בשיחה זוגית: האורך שלה.
שיחות שיכלו להימשך זמן קצר הופכות לארוכות, מעגליות ומתישות. הצד הכועס או הפוגע מסביר את הדברים כפי שהם נראים בעיניו, אך פעמים רבות תיאור זה חוזר על עצמו במילים שונות ויוצר תסכול אצל הצד השני, שחש שהוא הבין את הנקודה. החזרתיות יוצרת חוסר סבלנות, המצטרף לתחושות מורכבות אחרות שהולכות וגוברות בתוכו (חוסר הסכמה, אשמה, כעס). התרכובת הרגשית הזו מייצר לרוב תגובה הפוכה ממה שהצד פגוע ציפה לו, ומגבירה את המריבה.
כדי לפרק את המוקש הזה, חשוב שנבין מה גורם לצורך בחזרתיות.
הצד הפגוע יודע רציונלית שהשני הבין את דבריו, אך פעמים רבות הוא מופעל על-ידי ההנחה הלא-מודעת לפיה "כגודל המשקל, כך אורך השיחה", ובמילים פשוטות: ככל שהנושא רגיש/חשוב לי, כך יש צורך שאדבר עליו יותר. הנחה זו מבוססת על כך שהדיבור יוצר פורקן רגשי, ושאם אדבר על זה יותר, ארגיש טוב יותר. אך העמסה רגשית גדולה וארוכה מידי על האחר יוצרת הפסד הדדי: הצד הפגוע לא מצא מענה רגשי, והשני חש שנזרק לעברו שק מלא רגשות שליליים שעליו להתמודד איתו.
לכן אם אחד מכם מזהה בתוכו צורך זה, חשוב שבן,בת זוגכם יבינו מה מטרת השיח מבחינתכם, וכך יוכל לאפשר אותו או שתמצאו דרכים אחרות לאיזון העול הרגשי בתוככם (כמו ספורט, כתיבה, מוזיקה ועוד). באופן זה, השיחה עם בן הזוג תהיה קצרה, שקולה ויעילה יותר עבור שניכם.
אז מה אורך השיחה שלכם?
