בטורים הקודמים פגשנו חבר חדש: "חוזה הנישואין", אותן הנחות יסוד לא-מדוברות המניעות אותנו בנישואין ומביאות לאכזבות. למדנו להכיר מהן הסיבות לכך ש"החוזה" נסדק ובטור האחרון למדנו שישנם ארבעה שלבים בריפוי חוזה הנישואין. בואו ניזכר בהם ונראה כיצד הם נעשים תכל'ס בתוך הזוגיות, דרך סיפורם של הילה ושחר:
- הפנמה עמוקה שבן/בת הזוג שלי הוא לא ישות סטטית, קבועה.
- זיהוי סעיפי החוזה
- בדיקה מחודשת של הציפיות
- כתיבה מחודשת של חוזה הנישואין
הילה ושחר נשואים שש שנים. זוג מכבד ואוהב שהגיע אליי בעקבות כעסים ומריבות חוזרות בנושא מצבו הדתי של שחר. הם התחתנו כאשר שחר הגדיר עצמו כדתי-לאומי והתנהג בהתאם. בשנים האחרונות הלך והתחרד והדבר בא לידי ביטוי בסגנון לבושו, בבחירותיו המקצועיות ועוד.
כאשר שחר והילה ישבו מולי התחלנו לאט-לאט לעבור את השלבים זה אחר זה, ולאחר שהבנו יחד את כלל מספר אחד, קפצנו ישר לעבודה האמתית, והתחלנו לבדוק מול הילה מה הקושי שלה עם השינוי: "הוא לא מי שהכרתי. הוא היה דתי רגיל. היה במכינה, ביחידה מובחרת ופתאום הוא מישהו שאני לא תמיד מזהה. מתלבש שחור לבן, הולך מלא לשיעורים, מדבר על דברים אחרים, זה קשה לי ולא נעים מול אחרים", מספרת הילה בכאב. כאן הילה חשפה אותנו לשלב זיהוי "סעיפי החוזה".
מדבריה של הילה בלט לי משפט אחד: "זה לא נעים מול אחרים". בבירור עומק מולה, התחלנו לזהות שלהילה יש צורך גדול לרצות אחרים מסביבה וכן ששינויים מאיימים על תחושת היציבות, שלה היא זקוקה כמו אויר. הבנה זו שינתה את הדיון מ"אני לא רוצה שתהיה חרדי" להבנה מה מפעיל אותה בתוך הנושא ומכאן מהן ציפיותיה המדויקות משחר.
עכשיו ניתן היה לכתוב "חוזה נישואין" חדש, שנותן מענה עמוק ואמתי: איך להתמודד עם מצב של שינוי; למה הילה זקוקה במפגשים מול אחרים; איך שחר יבטא את הצורך הרוחני שלו ואיך יחד הם בונים את החיים בהם הם רוצים.
אז יאללה, לכו לכתוב חוזה חדש.
