"לא קולטת את זה. כשהכרנו, הספונטניות של קובי הייתה התכונה שהכי משכה אותי, והיום זו בדיוק התכונה שמוציאה אותי מדעתי", אומרת רוני בתסכול.
נשמע מוכר?
המציאות בקליניקה והמחקרים האקדמאיים מוכיחים שרוני וקובי לא לבד. זוגות רבים מעידים שמקור המשיכה שלהם זה לזו בתחילת הדרך הוא זה שהופך לאבן נגף בהמשכה: הוא מצא חן בעיניה בזכות הרוגע שבו, והיום היא משתגעת ממקצב החיים האיטי שלו; הוא התאהב בה בזכות העולם הרגשי שהעניקה לו, והיום הוא יוצא מדעתו בגלל שיחות הנפש האינסופיות שהיא יוזמת פעם אחר פעם.
למה זה קורה לנו?
בתחילת הדרך אנחנו נמשכים לתכונה שחסרה במבנה הנפשי שלנו. הנפש בתוכנו שואפת לתיקון והשלמה, ולכן מזהה את הפוטנציאל להם באמצעות הבחירה בבן זוג שמחזיק בנטיות נפש שאינן קיימות בנו. זהו אחד ההסברים למיתוס "ההפכים נמשכים".
אז אם הדבר כך, אם הנפש נמשכת למה שבן הזוג מסוגל להעניק לנו, למה כל-כך קשה לנו להתמודד עם השוני בהמשך הדרך?
התשובה מונחת בהבנה שאמנם הנפש מושכת להשלמה באמצעות אימוץ תכונות חדשות וזרות לה, אך נוח לה יותר במקום המוכר, בתכונות הנפש הטבעיות לה.
זו הנקודה בה מתרחשים קונפליקטים זוגיים רבים. אנחנו חושבים שאנחנו מתווכחים על האיחורים שלו או על המלל הרגשי האינסופי שלה, אך למעשה זהו המאבק בנפש בין נטיות הנפש הרגילות לנו לבין אלו החדשות שהיא רוצה לאמץ, אך מתקשה לנכס אותן פנימה.
שם, בעין המאבק, אנחנו צריכים להחליט מה אנחנו רוצים: לתת לנפש להישאר במקום החמים והנוח שלה או לתת לנישואין להביא אותנו לתיקון והשלמה שלא ידענו שקיימים.
אז במה תבחרו?