“אבל זה מה שאני מרגישה, מה לעשות”.
“מה את רוצה שאני אלך נגד הרגשות שלי?”.
“אני נאמן לרגש שלי, זו צורת חיים בשבילי”.
רגש.
כמה עוצמה יש למילה הזו. כמה כוח יש לה עלינו.
מאות אלפים מזיכרונותינו מקיפים אותה.
מיליוני של מילים ביטאו אותה.
עשרות אלפים של מעשים שיקפו אותה.
רגש הוא אחד האלמנטים המשמעותיים בחיינו, והעולם הרגשי שלנו מייצג אותנו במידה רבה, את מי שאנחנו, את החומר האנושי הבונה אותנו. הרגש הוא הבסיס המרכזי לפעולות שלנו בעולם, לבחירות שאנחנו עושים: מהבחירה איזה סוג גבינה לקנות בסופר ועד לבחירת האדם שאיתו נחלוק את חיינו. המציאות סביבנו מקדשת אותו, נותנת לו מקום ומרחב עצומים, מתעדפת אותו על-פני אלמנטים רבים אחרים, ובמידה רבה של צדק. הרגש מסייע לי לבחור מבין אפשרויות שונות, מבליט לי את האחת הנבחרת.
אך לצד זה, עלינו לזכור: רגש הוא לא דבר קדוש, הוא לא בלתי-מנוצח או בלתי-נשלט. הקשבה לא מבוקרת לאופי הרגש שלנו ולעוצמתו עלולה להפוך אותנו לאסירים שלו, למי שהולכים אחריו בעיניים עצומות, גם כאשר הוא לא משרת אותנו, גם כאשר הוא מוביל אותנו לבחירות בשבילים לא מדויקים לנו. התרגלנו להקשיב לו. בכל מקום מחנכים אותנו להקשיב לו, לתת לו תשומת לב, להבין אותו. זהו כמובן מהלך נכון, אבל חשוב שנגדיר את גבולותיו. הרגש הוא כלי שלי ועבורי, אני לא כלי שלו. בואו ונזכור: הרגש הוא לא קדוש, החיים שלנו כן.
אז איך אתם מרגישים היום?
