זוכרים את “אנשי ה-בסדר” מלפני כמה שבועות? אותם אנשים שהכל בסדר אצלם כאשר הכל ב-סדר, בתוך סדר?   אז קבלו את השכנים שלהם, “האנשים המאושרים”.

“אז מה את רוצה שיקרה עכשיו?”, יאיר שואל אותי במריבות. ואני, פעמים רבות, שותקת. אני פגועה ומתוסכלת, הרגשות ממלאים את כולי, ולא משאירים מרחב לפתרון,

“אבל מה תכל’ס, נעמה?”, הוא שואל. “תגידי לי מה לעשות”, היא מבקשת. “את יכולה להעביר הרצאה על כלים בתקשורת?”, הרכזת החברתית שואלת בטלפון.   את

“אתה צודק”, איילה אמרה ליואב בפגישתנו השבוע, “אני באמת אשמה”. “מה עוזר לי שאת מרגישה אשמה?”, יואב שאל בתגובה.   שאלתו של יואב היא שיעור

זה קרה במוצאי-שבת שעבר. יאיר ואני העברנו שבת סמינריון לבנות אולפנה. בסופה של השבת התארגנו מהר בכדי להגיע חזרה הביתה. ואז נתקענו. שער ברזל בגובה

“מה עושים עם הצדק הזה על הבוקר אני צודק, אבל נשארתי לבד. אהוב שלי, הצדק איתך אבל אני כבר לא”   מילים אלו של ארז