"אז מה את רוצה שיקרה עכשיו?", יאיר שואל אותי במריבות.
ואני, פעמים רבות, שותקת.
אני פגועה ומתוסכלת, הרגשות ממלאים את כולי,
ולא משאירים מרחב לפתרון, לנגיעה בעניין עצמו.
רבים מאתנו רבים באופן לא מקצועני.
אנחנו רבים מריבות החוזרות על עצמן בלופ מתמשך, סיזיפי ולבסוף – מייאש. זו אמת עצובה. יש לה הרבה סיבות מוצדקות, אך היא עדיין אמת.
ישנן דרכים רבות להפוך את הריב שלנו למקצועני, כזה שמוציא אותנו מהבוץ ולא משאיר אותנו לבוסס בתוכו. הפעם הייתי רוצה שנשים את הזרקור שלנו על טיפ אחד: ענייניות.
מריבה זוגית מתחילה בעקבות עניין מסוים, אכזבה שקיימת בנו. בן.בת הזוג היו אמורים לעשות X, להגיד Y והם לא עשו זאת. לכאורה, מריבה הייתה אמורה להתחיל בכך שהצד הפגוע פורש בפני האחר את אכזבתו, הזוג ינתח אותה יחד, יקבל מסקנות באשר אליה – וימשיך הלאה.
אבל פעמים רבות זהו לא התרחיש שנפגוש במריבה. נפגוש בה את מלכודת הדבש המוכרת: רגשות פגועים, תקשורת לא ברורה, אמירות פוגעניות ולא מתוכננות, הפניות גב, שתיקות או התפרצויות כעס. מה לא נפגוש בה? – ענייניות.
מצב זה יוצר אירוניה עצובה: התחלתי מריבה בעקבות אכזבה שהייתה לי מבן הזוג במטרה לפתור את האכזבה ולשנות את מצב הדברים. במקום זאת קיבלתי מריבה שרק הולכת ומחריפה, והעיסוק בעניין שלשמו נפתחה המריבה נשכח בצד. כך שילמתי מחיר כפול: העניין שהפריע לי מלכתחילה לא נפתר והרגשות הפכו לשליליים יותר בעקבות האמירות הקשות והתגובות הרגשיות המועצמות שצפו במריבה.
כמובן שמריבה צריכה לתת מקום להבעה רגשית, אך אם זו ממלאת את כל המרחב, המריבה לא תוביל לשום דבר מלבד פורקן רגשי. כדי לקחת אותנו שלב אחד קדימה, חשוב שלאורך המריבה נשים מול עיננו כל הזמן את הנושא שאיתו פתחנו ונבהיר מה רצוננו בקשר אליו. כך השיח לא ינוהל על-ידי רגש, אלא רק ייעזר בו. כך נוכל להתחיל ולצאת מהלופ.
רוצים לריב כמו מקצוענים? תתחילו להיות עניינים.
