"איך אוכל להרגיש את אלוקים ואיך אוכל להתחבר אליו?", שאלה אישה את הרב שטיינזלץ באחת מהרצאותיו.
"בשביל להרגיש את אלוקים – כנראה כמה סמים יעשו את העבודה. אבל בשביל להתחבר אליו – קיום תורה ומצוות", ענה לה.
דברים קסומים אלו על עולם האמונה, שנאמרו באחד ההספדים על הרב זצ"ל, יכולים לפתוח לנו פתח גם על עולם האהבה.
רבים מאיתנו חוו את תחושת ההתאהבות המופלאה, רובנו הרגשנו אותה בתחילת הדרך הזוגית, ומבורכים שביננו ממשיכים להרגיש אותה צפה ועולה מידי פעם בחיי הנישואין. תחושות אלו – הפרפרים בבטן, הצורך להיות יחד כל הזמן, הגעגוע – מאפיינים כולם את השלב הראשוני בזוגיות הנקרא שלב "ירח הדבש" או שלב "הקוצ'י מוצ'י". הוא אכן שלב נפלא וחשוב מאוד לבניית הזוגיות.
אך מסתבר שבדומה לחוויה הדתית כפי שהגדיר אותה הרב עדין, החיבור הזוגי לא מתרחש שם, אלא בתוך עולם "התורה והמצוות", כלומר בעולם העשייה והמחויבות. שם, במרחב היומיומי, השגרתי ולעיתים המשמים – מתרחשת יצירת קשר שמהווה את הבסיס הזוגי.
כשהיינו קטנים חשבנו שהמילים "כיף" ו"טוב" הן זהות. אם משהו כיף לי, סימן שהוא טוב לי: כיף לי לאכול סוכריות טופי, סימן שטוב לי. ככל שהתבגרנו, התחלנו להבין שטוב וכיף אינן מילים זהות. לעיתים, הן אף הפוכות. חוויה "כיפית" יכולה להיות מזיקה לי וחוויה טובה לי, עשויה להיות מאוד לא פשוטה.
עולם העשייה הזוגי נופל לעיתים להגדרת "הטוב" הזה. הוא מבוסס על אלפי רגעים קטנטנים, ולעיתים כלל לא "כיפיים": הקימה לילד בלילה, הוצאת הפח או הישיבה המשותפת על חשבון הבנק. אך שם יכול להתרחש החיבור האמיתי, שם מתבסס לה תחושת המחויבות, תחושת הביטחון והאמון הזוגי. שם אני יכול להרגיש אהוב.
אז מה הטוב שלכם?
