דמיינו את זה.
אתם נוסעים למדינה זרה.
לא מכירים את השפה.
את התרבות.
את ההיסטוריה.
את הגיאוגרפיה.
ברגע הראשון אתם מלאי סקרנות וציפייה, רוצים להבין, להכיר, לראות ולהקשיב.
אך עם הזמן, וככל שהטיול מתמשך לו, אתם מרגישים יותר בנוח.
השפה קצת מובנת, הנוף קצת יותר מוכר.
עוד כמה ימים בטיול ואתם מתחילים להרגיש בבית.
לפעמים, אפילו קצת משעמם לכם.
עכשיו דמיינו ש"המדינה הזרה" היא בן/בת זוגכם.
יש לו שפה משלו.
היסטוריה משלו.
גיאוגרפיה פרטית שמאפיינת רק אותו.
בהתחלה היינו מרותקים. העיניים והאוזניים שלנו היו כרויות אליו.
אבל עכשיו, אנחנו הרבה זמן יחד.
אנחנו כל כך בטוחים שאנחנו מכירים אותו,
מבינים אותו,
יודעים למה התכוון.
מה רוצה או לא רוצה.
מה אוהב או לא אוהב.
מה חולם או לא חולם.
מה יכול או לא יכול.
לא נותנים לו ליהנות מהספק,
לא נותנים לו להיות קצת לא-מוכר בשבילנו.
להיות קצת מדינה זרה וחדשה בשבילנו.
מעניין מה יכול לקרות אם נהיה מוכנים לטייל אל עבר ארץ חדשה.
ללכת ולבקר במדינה שישנה לידנו במיטה.
אז מה אומרים, מוכנים לצאת לטיול?