"יש דרך לעשות דברים, צריך ליצור יציבות ושגרה", טוענת מעיין בלהט. "אני לא מוכן לחיות רק עם השגרה הזאת, אני צריך כנפיים!", אומר בייאוש יאיר, "אלו לא החיים שאני רוצה…".
מעיין ויאיר מכניסים אותנו לציר השלישי בסדרה: יציבות-שינוי.
בצידו האחד של הציר נמצא האדם שזקוק ל"עמוד השגרה" – היציבות מהווה עבורו חיבור לשורש, זהו ערך בו הוא מאמין. מילים כמו "צריך", "נכון", "סדר" ו"מחוייבות" יאפיינו את משפטיו. לעיתים, שינויים יאיימו על שגרת היציבות שהוא מכיר ולכן תגובתו תתבטא בלחץ, כעס או חרדה. בצידו האחר של הציר נמצא את האדם הזקוק לכנפיים – הוא יחפש את השינוי: בשגרת החיים, במקום העבודה או במקום המגורים. כנפי השינוי הן המנוע שלו לחיות את החיים. היצמדות ליציבות ושגרה עלולה לעורר אצלו תחושות של פספוס, של וויתור על מה שהחיים יכולים לתת ושל הקרבה עצומה.
איפה זה יכול לפגוש אתכם? – במריבה על השאלה האם הילדים צריכים להתקלח כל יום; בקונפליקט על השאלה האם נכון לעזוב את העבודה היציבה ולחפש את המקום הנכון עבורי על אף ההימור הכלכלי; ויכוח על השאלה האם הבית צריך להיות מסודר מידי ערב, ועוד.
אז מה עושים?!
הסוד פה הוא שמירת האיזון בין השורשים לכנפיים. שני קצוות אלו חשובים ומהותיים ביצירת חיים שלמים ובריאים. אך חיים של שינויים תמידיים (כנפיים) יוצרים בלבול ופחד, ואילו חיים של יציבות מתמשכת תמידית (שורשים) ישאירו אותנו ללא השמחה, הגיוון והצבע שהחיים יכולים לתת.
זוג שמתמודד עם המתח בין הקצוות יצטרך לבחון, בעצמו או באמצעות איש מקצוע, איך, באילו תחומים ובאיזה מינון יקבלו הכנפיים והשורשים את הביטוי הבריא להם.