עצרו לרגע הכל.
תשלימו את המשפט הבא, מבלי לחשוב: "הזוגיות שלנו הייתה הרבה יותר טובה אם רק….".
מה עניתם? מה הייתה המילה הראשונה בתשובה שלכם?
כאשר זוגות נשאלים שאלה זו, הם עונים באחת משלוש דרכים:
- "הזוגיות שלנו הייתה יותר טובה אם הוא/היא….." – זו האופציה בה בוחרים רוב הזוגות. היא הקלה ביותר, ופעמים רבות נדמה שהיא גם הנכונה ביותר. הרי אם הוא/היא היו משנים את ההתנהגות והיחס שלהם, הכל היה נראה אחרת. אנו נוטים להתרכז בכאב שלנו ולהחזיק ב"צדק" שלנו. מכאן ההנחה שהצד השני הוא שטועה קצרה מאוד.
- "הזוגיות הייתה יותר טובה אם אני הייתי…"- אפשרות זו שמורה לאנשים גדולים, לאלו מאתנו שמוכנים לראות את התרומה שלהם למצב ולהכיר בהשפעתה על הזוגיות.
- "הזוגיות שלנו הייתה יותר טובה אם רק היינו…" – אופציה זו מאפיינת זוגות שהזהות הזוגית שלהם מאוד חזקה: הם רואים את עצמם כצוות שעובד במשותף על מנת להשיג מטרה משותפת.
בואו ונשים את המוקד על האפשרות הראשונה, זו שרובנו בוחרים בה במודע או לא, ומשפיעה השפעה עמוקה על הנישואין שלנו.
טבעי מאוד לראות את השני כאחראי על הבעיות ביננו, אבל אנו חייבים לדעת: בעיות זוגיות הן תוצאה של דינמיקה בין שני אנשים שתרמו ויצרו אותה, כמעט ללא יוצא מן הכלל. כאשר בן זוגי עושה משהו שמוציא אותי מדעתי, אני יכולה לבחור בכעס, בעלבון או בכאב ואז תרמתי ליצירת הקושי הזוגי, או לחליפין לבחור בנתיבים אחרים – ללמוד מכך, להתעלם מהעניין, או ליהנות ממנו. זו בחירה שלי והיא שתשפיע על הדינמיקה הזוגית לא פחות ממה שהשפיע עליה בן זוגי.
כולנו למדנו שבשפה העברית קיים בניין "הפעיל". זהו בניין תקני בעברית, שמשמעותו היא שמישהו הפעיל אותי לעשות משהו. על בניין זה יושבת לדוגמא המילה "הכעיס" ("בעלי/הילד שלי הכעיס אותי") אך בראייה אותה הצענו כאן, בניין זה הוא לא תקין. בן זוגי לא הכעיס אותי. הוא אמר/עשה משהו, ואני בחרתי להגיב בכעס. זו הבחירה שלי, זו התרומה שלי למצב הזוגי שלנו.
אז עכשיו, בחשיבה מחודשת, תשלימו את המשפט הבא: "הזוגיות שלנו הייתה הרבה יותר טובה אם רק….".
