"אני יודעת למה הוא מתנהג ככה. זה פרופיל מדויק של ההתנהגות של אמא שלו – עוקצנות, ציניות וקור", מתארת נעמי את התנהגותו של אורן. "העובדה שהתרגלת לגדול עם זה בבית, היא לא סיבה להתנהג ככה בבית שלנו", היא ממשיכה. אורן יושב בשקט, ולא מגיב.
"אולי כדאי שנעזוב את שאלת ה"לָמָה" ונתחיל להתעסק בשאלת "הלְְמָה"?, אני מציעה.
"למה את מתכוונת?", הם שואלים יחד.
אחת התובנות המשמעותיות בשיטת אדלר מכוונת אותנו לשים סימן שאלה שונה מהרגיל: אנחנו רגילים לשאול את עצמנו לָמָה (מדוע) האדם עושה מה שעושה – מה בהיסטוריה האישית שלו דחף לשם; אילו קווי אישיות ניתבו אותו לדרך זו; הדגש שלנו הוא על העבר והשפעתו על ההווה. גישת אדלר מציעה לשאול את עצמנו שאלות על העתיד: לְמָה (לשם מה) האדם פועל כפי שהוא פועל; אילו מטרות גלויות או סמויות, מודעות או לא, הוא שואף להשיג. זו שיטה שמחליפה את ה"לָמָה" ב"לְמָה".
שאלה קריטית זו מלווה אותנו בכל מערכות היחסים המשמעותיות בחיינו: במקום לשאול מה באישיותו הילד שלנו מוביל אותו להיות חרדתי, נתחיל לבחון אילו מטרה/רווח סמויים או גלויים מתחבאים בהתנהגות זו; במקום להכריע שבן הזוג מתנהג בילדותיות כי אמא שלו חינכה אותו כך, נתחיל לשאול את עצמנו מה הוא משיג באמצעותה.
נחזור לנעמי ואורן. השלכה של שיטת אדלר על התנהגותו של אורן הייתה יכולה להוביל מסקנה שהעוקצנות והציניות בהן הוא משתמש מביאות לכך שהוא מקטין את הסיכון להיות חשוף ופגיע, או אולי למסקנה שהתנהגויות אלו מטרתן למשוך את תשומת ליבה של נעמי אליו, או למסקנות מעניינות אחרות.
החלפת שאלת ה"לָמָה" בשאלה "לְמָה" עשויה לשפוך אור חדש על הסוגיות הרגישות בחיינו ולהעניק לנו יכולת חדשה ומעוררת השראה להתמודד איתן.
אז מה ה"למה" שלכם?
