"ניצחת אותי. הכנסת לי חזק, כיף לך עכשיו?", בוכה נועה אל מול אריאל.
מאבקי כוח. מה שתי המילים האלו עושות לכם בלב? מה הן מעלות לכם לראש? עצרו רגע ותרגישו אותן.
מאבקי כוח, גלויים וסמויים הם דבר נפוץ מאוד בזוגיות. באופן טבעי, אנחנו מגיעים לזוגיות מעמדות כוח שונות. לעיתים הפער נובע מהיבטים חיצוניים לנו כמו השכלה או המעמד הכלכלי של המשפחה ממנה הגענו, ולעיתים בשל קווי אופי ייחודים לנו: ביטחון עצמי גבוה או נמוך, כריזמה, היסטוריה אישית בריאה או פחות, ועוד. פערים אלו הם טבעיים כאמור, ובהחלט ניתן להכיל אותם בתוך מערכת זוגית. הבעיה מתחילה כאשר אנו משתמשים בפערי הכוח על מנת להחליש ולהקטין את האחר.
נשמע לכם זר? אולי אתם אומרים לעצמכם "לנו זה לא קורה, אנחנו לא אנשים כאלו"?. אולי.
אולי אתם אנשים אצילי נפש שלעולם לא עושים שימוש בעמדת הכוח החיצונית או הפנימית שלהם, אך רובנו טעמו מהתבשיל הזה. ניצלנו, במודע או לא, עמדת כוח שיש לנו על בן/בת הזוג כדי לענות לו על הכאב שהכאיב לי, כדי לנצח במריבה. לעיתים נשתמש בעמדת הכוח ממקום של לעג, לעיתים נזכיר לו טעות עבר שהוא עשה או אולי ננעץ את הסכין בסוד משפחתי שאנחנו מחזיקים בארסנל הנשק שלנו.
זה טבעי, אנחנו בני אדם. ככאלו, אנחנו לא רוצים להרגיש מוחלשים לאורך זמן, וכאשר מופר האיזון בעמדות הכוח לרעתנו, אנחנו מנסים להחזירו, ולא תמיד בדרכים כשרות.
אך דבר אחד אנחנו שוכחים: בזוגיות אין מנצח ומפסיד (WIN-LOSE). גם אם נדמה לנו שבמריבה הנוכחית "ניצחנו", זה זמני. הצד ה"מפסיד" לא ירצה להישאר שם לנצח, הוא יעשה ככל שביכולתו כדי לחזור ולנצח, ואז נגלה שאנחנו ב-LOSE-LOSE. אנחנו אולי ניצחנו, אבל הזוגיות הפסידה.
בואו ונתלה את הסלוגן על המקרר: בזוגיות אין באמת WIN-LOSE. יש רק LOSE-LOSE או WIN-WIN.
אז איפה אתם רוצים להיות?
