"אני אדישה אליו", מספרת לי מיכל, ושפת גופה משדרת גם היא אדישות. "אנחנו 26 שנים יחד, מכירים אחד את השני לאורך ולרוחב, אבל מתנהלים כמו שני שותפים לדירה, שצריכים להסדיר פעם בחודש חשבונות", היא ממשיכה. יוסי לא יושב לצידה. היא הגיעה לבד, מתלבטת על המשך דרכה הזוגית.
מיכל ויוסי נכנסו לשלב הרביעי מתוך חמשת שלבי הנישואין: משבר המחויבות. שלב זה מתרחש לרוב סביב סוף גילאי ה-40 ותחילת ה-50. פעמים רבות, זהו זמן בו הילדים עוזבים את הבית ובני הזוג נותרים לבדם. הבית ריק ושקט ונשאר בו מה שנבנה בין בני הזוג בשנים הקודמות: חברות ואהבה או צמד שותפים לדירה שגידלו יחד ילדים, אך בדרך שכחו את עצמם, את היחד שלהם.
המשימה העיקרית בשלב זה היא התחדשות הנישואין וחידוש המחויבות זה לזה ולמערכת הזוגית. זוגות אשר ביססו לאורך השנים הקודמות את הקשר ביניהם חווים פריחה בקשר, ואילו זוגות שלא בנו את החברות ביניהם ניצבים מול אתגר הבנייה. לעיתים הם בוחרים לעזוב ולפתוח בחיים חדשים (ואכן הסטטיסטיקה מוכיחה שאחוז גבוה של גירושין מתרחש בשנות ה-50 של בני הזוג, בעיקר מצד נשים), ולעיתים הם בוחרים בדרך אחרת: לבנות ולברוא מחדש את האהבה ביניהם, את הרצון להכיר וללמוד זה את זה, כפי שהם היום, בלי ציפיות או חלומות לא ראליים. אז הם נכנסים לשלב החמישי והאחרון: שלב מיזוג הניגודים, בו בני הזוג מבינים כי אושרו של האחד כרוך באושרו של האחר, וכי כל אחד מהם צריך למצוא סיפוק לצרכיו שלו ובמקביל להעניק מענה לצרכיו של השני.
מיכל, בת ה-52, עומדת מול צומת לא קל: הבחירה בחיים חדשים או בחיים מחודשים. אך האמת היא, שהדילמה הזו רלוונטית לנו לא רק בשנות ה-50, היא שוכנת בתוכנו בשקט כבר היום, בגילאי ה-20 או ה-30. היא מחכה לראות מה יקרה בעתיד, ומה שנעשה היום בנישואין שלנו, הוא שיתווה את ההחלטה שלנו מחר.
אז מה תעשו היום?
